גז שמעון נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

הערעור בתיק זה הוגש בעקבות החלטת הוועדה הרפואית לערעורים, אשר בהחלטתה מיום 18.3.09 קבעה את נכותו של המערער בגין פגיעה בשמיעה בשיעור 0%.

בנימוקי הערעור מפורט, כי המערער נפגע בתאונת דרכים, פגיעה מסוג "צליפת שוט", בעקבותיה התלונן על סחרחורת, בעיות בשמיעה וטנטון. וועדה מדרג ראשון קבעה את נכותו בגין טנטון בשיעור 10% ואילו הוועדה הרפואית לערערים קבעה, כי נכותו היא בשיעור 0%. בעקבות זאת, הגיש המערער ערעור לבית הדין ופסק הדין מיום 10.4.08 החזיר את התיק לוועדה, עם הנחיות.

בהנחיות נקבע, כי על הוועדה להזמין המערער לעיין בכל המסמכים בתיקו הרפואי של המערער, להתייחס לחוות הדעת של ד"ר עמיר הלוי, רופא א.א.ג. מיום 12.8.07 ולהבהיר עמדתה בצורה מפורטת. עוד נקבע בפסק הדין, כי המערער רשאי להגיש חוות דעת רפואית ומסמכים מטעמו.

לבסוף הורה פסק הדין לוועדה, לקבוע את נכותו של המערער ולנמק את החלטתה בצורה מפורטת.

הוועדה שהתכנסה קבעה, כי קיים ליקוי שמיעה בשתי האוזניים כתוצאה מחבלה אקוסטית אך אין התימוכין לקיום הטנטון, למרות שליקוי השמיעה זהה לשני הצדדים.

ב"כ המערער טוען, כי לאחר שהוועדה מצאה כי בכרטיסו הרפואי של המערער יש ציון על הפרעת שינה בלבד ואין ציון על פגיעה בעקבות חשיפה לרעש, היה על הוועדה להסביר כיצד יכולה להיגרם פגיעה זהה דו צדדית של ירידה בשמיעה אם אין אינדיקציה כי המערער היה חשוף לרעש ומדוע אין הפגיעה בשמיעה, קשורה לתאונה שהמערער נפגע בה.

הוועדה גם לא הבהירה, מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר הלוי המומחה מטעם הביטוח הלאומי. גם באשר לחוות דעתו של ד"ר פרט, הוועדה לא התמודדה עם מסקנותיו לגבי השאלה כיצד נגרמה הפגיעה. בעוד שהמומחים שחוות הדעת שלהם הוגשו לוועדה התמודדו עם השאלה

כיצד יכולה להיגרם הפגיעה בשמיעה אם לא היתה חשיפה לרעש, אך הוועדה אינה מקבלת את חוות דעתם בלא הסבר מתאים. לכן מבקש ב"כ המערער, כי התיק יוחזר לוועדה כדי שתנמק כיצד יכולה להיגרם הפגיעה אצל המערער כאשר לא היתה חשיפה לרעש מזיק, ומדוע לא נגרמה הפגיעה בשמיעה כתוצאה מהטלטלה שעבר התובע בעת תאונת הדרכים והפגיעה מסוג "צליפת שוט"?

גם בתחום הנוירולוגי הוועדה לא התייחסה לחוות דעת ד"ר פרט, הדן בעניין הסחרחורות אצל המערער. חוות הדעת הן מטעם המערער והן מטעם המשיבה, תומכות בקשר הסיבתי אך הוועדה לא קיבלה את מסקנתם ולכן על בית הדין לעשות שימוש בסמכותו, בנושא זה.

ב"כ המל"ל אשר טען בפני כב' הרשמת בדיון ביום 6.7.09, כי מדובר בערעור על החלטת וועדה לאחר שהתיק הוחזר לוועדה, ע"פ פסק דין של בית הדין עם הנחיות ברורות.

הוועדה התכנסה לדון בערעור לאחר שהמערער הגיש חוות דעת נוספת ובדקה את תיקו הרפואי של המערער משנת 2004, שם מצוין כי המערער מתלונן על נדודי שינה וכי בדיקת תופיות תקינה וכן התגובה לבדיקת קולן. גם בדיקת שמיעה מיום 5.7.07 תקינה, מבחינת תדירויות הדבור בשתי האוזניים.

במדדי מאפייני הטנטון, לא נמצאו מדדים שאופייניים לטנטון כרוני.

הוועדה על בסיס כל הבדיקות הגיעה למסקנה, כי מדובר בליקוי שמיעה, שמקורו ברעש מזיק ולא בחבלת ראש. הוועדה הסבירה כי פגיעה בעקבות חבלה, לא יכולה להיות כה סימטרית כפי הסימטריה בירידה בשמיעה אצל המערער, בשתי האוזניים. לזאת מצטרפת הנמקת הוועדה, כי בדיקת החלק הווסטיבולרי של האוזן הפנימית, מעידה שלא קיימת פתולוגיה לאוזן הפנימית.

הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר הלוי, שגם כן טוען כי ליקוי השמיעה אופייני לחבלה אקוסטית אך מוסיף, כי אפשר להסבירה גם בחבלת ראש בלא לנמק באופן הנדרש כדי לבסס קביעה זו. הוועדה גם מתייחסת לחוות דעת ד"ר פרט, ומסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו.

בבדיקה הנוירולוגית שביצעה הוועדה, כלל לא נמצאו ממצאים ולכן נקבע כי אין חסר נוירולוגי.

הוועדה לאור עמידתה בהנחיות פסק הדין, עשתה את המוטל עליה ויצאה ידי חובתה ולכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

להלן הכרעתי:

לאחר שפרטתי את טיעוני באי כוח הצדדים ועיינתי בדוח המפורט של הוועדה נשוא הערעור, מצאתי כדלקמן:

הוועדה שמעה את טיעוני המערער בפניה, בפירוט, לאחר זאת בדקה הוועדה את תיקו הרפואי של המערער, אף זאת בהתאם להנחיות פסק הדין שהחזיר את התיק לוועדה. כאשר הוועדה מדגישה כי ב-5.7.07 קיים רישום על שקע ב-4000 עד 50 דציבל זהה בשתי האוזניים ו-20 דציבל בתדירויות הדבור.